הסיפור שלי

איך הגעתי מילדות בבני ברק, למה שאני עושה כיום? מ"עוסקת פטורה" הישרדותית, לבעלת עסק משגשג, המרוויחה עשרות אלפי שקלים בחודש ונהנית מהשליחות שלה? 

גדלתי כילדה דתיה בעיר בני ברק לאבא יליד הארץ ואמא ניצולת שואה.
כשהגיע הזמן להחליט מה יהיה העיסוק שלי, העצה שקבלתי היתה לבחור מקצוע שגם אם תהיה עוד שואה או קטסטרופה, תהיה לי עבודה. לכן בחרתי בהוראה, כי גם בגטו תמיד למדו, בחירה מתוך תפיסה הישרדותית.

​

התחלתי לעבוד כגננת לליקויי למידה בגן בבני ברק ואחר הצהריים העברתי שיעורים פרטיים בדירתי השכורה. לאורך השנים האלה, הבנתי דבר או שניים בהוראה מתקנת, ופיתחתי שיטות פונטיות שקצרו הצלחה רבה. כשעברתי לירושלים ללימודי התואר השני שלי, כבר שכרתי קליניקה קטנה בשכונת תלפיות והעסקתי כמה מורות שרצו ללמוד ממני את השיטות שפיתחתי.

אז עבדתי קשה והכל היה מאוד אינטנסיבי:

גם לימדתי, גם הדרכתי מורות, גם התחתנתי והקמתי משפחה וגם ניהלתי עסק.
לא היה לי אוויר לנשימה ומיום ליום זה נהיה גרוע יותר. הרגשתי שבמקום להיות עם הילדים שלי אחר הצהריים, אני בקליניקה. הרווח הכספי בסוף החודש ממש לא הצדיק את זה. הרגשתי שאני ב"פלונטר", בדרך ללא מוצא. 

מהמקום הזה החלטתי למכור זיכיונות לשיטה שלי. הפכתי למומחית לגיוס זכיינים, ראיונות, חוזים ומכירה. מכרתי 7 זיכיונות והפכתי את 'מכון אותיות' שבראשותי לרשת המפעילה סניפים בירושלים, תל אביב, חיפה, ראשל"צ, כפר סבא, מעלה אדומים ומודיעין.

זה הוריד ממני את הצורך לעבוד אחר הצהריים, אך דרש עבודה מסוג אחר: ביקורות בסניפים, ייעוץ וליווי משפטי למי שלא עבד על פי הנהלים, תמיכה מקצועית לצוותים, הכשרת מנהלות ועוד ועוד...מאוד רחוק מהמקצוע אותו כל כך אהבתי.